מה? כן. סבתא שלך. של כולנו. אם אני אעשה עכשיו תאונה ואשבור את הירך יקחו אותי לבית חולים ויתנו לי המון דיאמורפין (או משהו דומה) שזה בעצם הרואין, אבל הרבה יותר טוב מהחרא שמוכרים ברחוב. אז איך יכול להיות שכל האנשים האלה שנתנו להם במשך חודש הרואין לא הופכים למכורים?
אז זו מחשבה שעברה גם אצל החוקר ברוס אלכסנדר. מכירים את הניסוי ששמים חולדה לבד בכלוב ומציעים לה לבחור בין לשתות מים ללשתות הרואין, והיא בוחרת בהרואין עד שהיתה מתה? אבל החולדה הזאת היתה מבודדת, מה יקרה, חשב ברוס, אם נעשה את אותו ניסוי בגן עדן לחולדות?
אז ברוס והעמיתים.ות שלו בנו פארק דיסני לחולדות עם מלא אוכל ומתקנים וגלגלים לרוץ עליהם וחברים וחברות וסקס וחיים משוגעים. ומה מסתבר? שהחולדות האלה כמעט ולא הביעו עניין בהרואין.
כל מה שחשבנו על התמכרות, הוא פשוט לא נכון. ההפך מהתמכרות זה לא פיקחות/ניקיון. ההפך מהתמכרות זה חיבור. מערכות יחסים חברתיות, חיים מלאים ומשמעותיים. עכשיו, התמכרות היא לא רק סמים קשים - גם המכשיר הזה שאתם כנראה קוראים בו את השורות האלו - הוא מתוכנן באופן פעיל למכר אתכם אליו. כלכלת הקשב קוראים לזה. פייסבוק זה בחינם. אז איך הם עושים כסף? אנחנו המוצר. מוכרים את הקשב שלנו למרבה במחיר. אז כמה שנהיה מכורים יותר - אנחנו שווים יותר. וככל שנהיה פחות בחברה, יותר מול המחשב - כך נהיה מכורים יותר. מעגל אכזרי.
אז אולי זה דווקא טוב שסבתא דווקא מתקשה עם המכשיר הזה?
מספיק יש לה התמודדויות עם ההרואין. אל תלמדו אותה לגלוש.
