top of page
דרך האמצע - ספר (12)_edited.jpg

הבודהה מציג את בעיית הסבל במבנה בן ארבעה חלקים –
ארבע האמיתות הנאצלות – שנהוג לראות בו מבנה כמו-רפואי
לאבחון מחלות ולהתוויית הדרכים לריפוין; זאת משום הזיקה העמוקה שבין תורת הבודהה לבין עולם הרפואה, או אם להיות מדויק יותר, רפואת הנפש.

המבנה מחולק ל:
1) הגדרת המחלה.
2) סיבת המחלה.
3) אפשרות הריפוי של המחלה.
4) אופן הטיפול הנכון לריפוי המחלה. 

כך, תוך שימוש במבנה אבחוני-טיפולי זה, הצביע הבודהה על
1) הסבל
2) על סיבת הסבל
3) על אפשרות פתרון הסבל
4) על הדרך לפתרונו,
בתורה שנקראת "ארבע האמיתות הנאצלות".


מאת יובל אידו טל

מה זה מיינדפולנס (7)_edited.png
מה זה מיינדפולנס (7)_edited.png
מה זה מיינדפולנס (7)_edited.png
טיפול (22) (1).png
מדיטציה דרך עיניים של תינוקתמדיטציה מונחית
00:00 / 25:17
מה זה מיינדפולנס (7)_edited.png
מה זה מיינדפולנס (7)_edited.png
מה זה מיינדפולנס (7)_edited.png
מדיטציה דרך עיניים של תינוקתמדיטציה מונחית
00:00 / 25:17
מה זה מיינדפולנס (7)_edited.png
מה זה מיינדפולנס (7)_edited.png
מה זה מיינדפולנס (7)_edited.png

פרשנות מאת יובל אידו טל

אם כן, כיצד מוגדרת מחלת הסבל בארבע האמיתות? המילה "סבל" היא התרגום המקובל של המילה בפאלי "דוקהה", שמופיעה בטקסטים הבודהיסטיים המוקדמים. תרגומים מדויקים יותר יכולים להיות "אי נחת", "אי סיפוק", או "אי שביעות רצון". לכן, הסבל שהמילה דוקהה מייצגת הוא לא רק אותה תחושה שעליה חושבים כששומעים את המילה סבל בהקשר התרבותי העברי המודרני; הסבל הבודהיסטי לא מסתכם בתחושה המתלווה למעשי אלימות קיצוניים כמו מלחמה, או כמו מותו של אדם אהוב, גם לא ב"איי, כואב לי!" או ב"אוי, עצוב לי!". אין ספק שכל אלה הם סבל.
ואולם הסבל, כפי שהוא נתפס בבודהיזם, כולל בתוכו גם דברים שבאופן רגעי גורמים עונג, אבל שבטווח הארוך מובילים לאי נחת, אי סיפוק, או אי שביעות רצון. עיקרון זה תקף לגבי כל דבר שנתפס כעונג – מההנאה הפשוטה שבאכילת שוקולד ועד להנאה והעונג שבשהייה עם אדם אהוב, עבודה אהובה, חיות, בריאות, וכן הלאה.


לחצו למעבר לטקסט המלא

bottom of page