ארבע האמיתות הנאצלות 
מאת יובל אידו טל 
(לטקסט המלא לחצו על הכותרת למעלה)

האמת הנאצלה הראשונה
זוהי האמת הנאצלה של הסבל: לידה היא סבל, הזדקנות היא סבל, חולי הוא סבל, מוות הוא סבל; עצב, מרירות, כאב, מצוקה ויאוש הם סבל. מגע עם משהו לא נעים הוא סבל, פרידה מהאהוב היא סבל, כל משאלה שלא התגשמה היא סבל – בקיצור כל חמשת המצרפים הם סבל.
דהמצ'קוופאטוה סוטה , סמיוטה ניקאיה 5.421

אם כן, כיצד מוגדרת מחלת הסבל בארבע האמיתות? המילה "סבל" היא התרגום המקובל של המילה בפאלי "דוקהה", שמופיעה בטקסטים הבודהיסטיים המוקדמים. תרגומים מדויקים יותר יכולים להיות "אי נחת", "אי סיפוק", או "אי שביעות רצון". לכן, הסבל שהמילה דוקהה מייצגת הוא לא רק אותה תחושה שעליה חושבים כששומעים את המילה סבל בהקשר התרבותי העברי המודרני; הסבל הבודהיסטי לא מסתכם בתחושה המתלווה למעשי אלימות קיצוניים כמו מלחמה, או כמו מותו של אדם אהוב, גם לא ב"איי, כואב לי!" או ב"אוי, עצוב לי!". אין ספק שכל אלה הם סבל.
ואולם הסבל, כפי שהוא נתפס בבודהיזם, כולל בתוכו גם דברים שבאופן רגעי גורמים עונג, אבל שבטווח הארוך מובילים לאי נחת, אי סיפוק, או אי שביעות רצון. עיקרון זה תקף לגבי כל דבר שנתפס כעונג – מההנאה הפשוטה שבאכילת שוקולד ועד להנאה והעונג שבשהייה עם אדם אהוב, עבודה אהובה, חיות, בריאות, וכן הלאה.