Servings
Servings
קיום שלוב / טיך נהאת האן
אם אתה משורר, תראה בברור שענן שט לו בדף נייר זה. בלי ענן, לא יהיה גשם; בלי גשם, עצים לא יצמחו; ובלי העצים, אין אנו מסוגלים להכין נייר.
הענן מוכרח להתקיים כדי שהנייר יתקיים. אם הענן איננו כאן, גם דף הנייר לא יוכל להיות כאן. אנחנו יכולים לומר שהענן והנייר שלובי-הוויה.
המלה “שלוּבהיוֹת” (“Interbeing”) אינה קיימת עדיין במילון, אבל אם נצרף את התואר “שלוב” עם הפועל “להיות” נקבל צורה חדשה, שלוּבהיוֹת.
בלי ענן, כאמור, לא יהיה לנו נייר ומשום כך הענן והנייר שלובי-קיום.
אם נעמיק להביט בדף הנייר, נוכל לראות בתוכו את אור השמש. בלי אור השמש, לא יוכל היער לצמוח. למעשה, לא יוכל לצמוח דבר.
אפילו אנחנו לא נוכל לגדול בלי אור השמש. אם כך, אנחנו יודעים כי גם אור השמש קיים בתוך דף נייר זה.
הנייר ואור השמש שלובי-קיום. ואם נמשיך ונתבונן נוכל לראות את החוטב שכרת את העץ והביא אותו אל המנסרה כדי שיעובד להיות לנייר.
נוכל גם לראות את החיטה. אנחנו יודעים כי בלי הלחם לא יוכל החוטב להתקיים, לכן החיטה, שהפכה ללחם, קיימת גם היא בתוך הדף.
כך גם אביו ואמו של החוטב.
כשאנחנו מתבוננים בדרך זו, אנחנו רואים כי בלי כל אלה, לא יוכל דף נייר זה להתקיים. כשנעמיק להביט אפילו יותר, נוכל לראות כי גם אנחנו בו.
קל לראות זאת מכיוון שכאשר אנו מביטים בדף נייר, הוא הופך להיות חלק מתודעתנו. תודעתך נמצאת כאן וכך גם תודעתי.
לכן ניתן לומר שהכול נמצא כאן, בדף זה.
לא תוכל להצביע על דבר שאיננו נמצא כאן – זמן, מרחב, הארץ, הגשם, היסודות שבקרקע, אור השמש, הענן, הנהר, החום.
אני חושב כי המלה שלוּבהיוֹת צריכה להיכלל במילון. “להיות” שקול ל”להיות שלוב-קיום.”
אינך יכול רק “להיות” בעצמך, לעצמך. אתה חייב להיות יחדיו עם כל דבר אחר.
מה אני, כאינדיבידואל, יכול לעשות כדי להיטיב עם העולם?
תפסיק לראות בעצמך אינדיבידואל

איפה היית בשנה שעברה?
איפה היית בשנה שעברה?
נשום עמוק
נשום עמוק
האוויר ממלא את ראותי.
ואז?
דמי מקבל את החסד שחייתי בו לפני דקות אחדות
כל תא מתחדש, ועם כל נשימה
חלק ממני נפרד, ומשהו חדש נכנס
האורז שאכלתי אתמול איפה הוא עכשיו?
בשרירי, בעצמותי.
המיץ שחלקנו אתמול, איפה הוא?
בזרועותינו, ברגלינו.
בחודש שעבר האורז נשב ברוח ובאור השמש בארצות רחוקות,
במישורי המיסיסיפי
או בעמקי בורמה;
הפירות היו תלויים בעצים בקפריסין, בספרד או בסיציליה
ולפני כן? לפני כן החומר שלהם היה באדמה, היה באוויר
היה בימים, היה באוקיינוסים
ממתין להיאסף, להגביה לשמיים,
מחכה להיות גשם
אתה ואני, אנו בעיקר מים
בשנה שעברה, רוב רובו של גופנו היה באוקינוס.
שייטנו ביחד בתוך האטלנטיק, או באוקיינוס השקט
כי רוב רובנו מים.
והמים הועלו על ידי חום השמש
בכוח חלקיקי האור, וירדו למטה, מכים בפני האוקיינוס.
וכל חלקיק אור בא מן השמש, מבטן הכוכבים;
אתה ואני היינו כוכבים בשנה שעברה.
רדפנו זה את זה בתוך הליבה הלוהטת של השמש.
אז מי הוא זה שהתגורר בבית הזה בשנה שעברה?
ואיפה תהיה בשנה הבאה?
ומי הוא ידיד אמת ומי הוא אויב לך?
ומי תהיה אתה בשנה הבאה?
נשום עמוק
נשום עמוק
האוויר הוא אני
האוויר הוא אתה
האוויר שאנו חולקים
אני נותן ממני לך ואתה נותן לי.
עם כל נשימה אני נקשר במעגל אחד
עם היערות הגדולים.
הנשיפה שלי היא המזון שלהם
הנשיפה שלהם ממלאה את ריאותי.
בשנה שעברה הייתי עץ
והעץ היה אני.
כל יום
אנו אוספים חומר
וממשיכים במשימה האינסופית שהיא
יצירת עצמנו מחדש, זה מזה, זה מזו, זו מזה.
כל יום אנחנו מוותרים על חלק
וממשיכים את המעגל האינסופי שבו אנו מחזירים עצמנו לאחרים.
יום יום, יום יום אנחנו משתנים ונעשים זה מתוך זה, זה את זה
נעשים חומר היקום,
אבק כוכבים והכל
העובר דרכנו, ואנחנו עוברים דרכו.
איפה היית בשנה שעברה?
נשום עמוק
נשום עמוק
מתוך ספרו של David Brazier
Zen Therapy:
תרגם יעקב רז
אנא קרא לי בשמותיי האמיתיים
טיך נהאת האן
אל תאמרו שאעזוב מחר
משום שאפילו היום עודני מגיע.
התבוננו היטב: אני מגיע בכל שניה
להיות ניצן על ענף אביב,
להיות ציפור זעירה, כנפיה עודן שבריריות
לומדת לשיר בקִני החדש,
להיות זחל בלבו של פרח
להיות אבן-חן מחביאה עצמה בתוככי סלע.
עודני מגיע, בכדי לצחוק וכדי לבכות,
בכדי לפחד וכדי לקוות,
המקצב של לבי הוא לידתם ו
מותם של כל אלה החיים.
אני השפירית משנה צורתה על
משטח הנהר,
ואני הציפור אשר, עם בוא אביב,
מגיעה בזמן לאכול את השפירית.
אני הצפרדע השוחה בשמחה בתוך
מי הביצה הצלולים,
ואני גם נחש העשב אשר,
ניגש בדממה,
מאכיל עצמו בצפרדע.
אני הילד באוגנדה, רק עור ועצמות,
רגליי דקיקות כמקלות במבוק,
ואני סוחר הנשק, מוכר כלי נשק
קטלניים לאוגנדה.
אני, הנערה בת ה-12, פליטה
על סירה קטנה,
המטילה עצמו אל תוך האוקיינוס לאחר
שנאנסה על ידי פירט,
ואני הפירט, לבי עדיין איננו יכול
לראות ולאהוב.
אני חבר הפוליטביורו, עם
שפע של כוח בידיי,
ואני האיש אשר חייב לשלם את
"חוב הדמים" שלי לאנשיי.
לגסוס באיטיות במחנה הכפייה.
השמחה שלי היא כאביב, כה חמה שלאורה
מלבלבים הפרחים בכל הלכות החיים.
כאבי הוא כנהר של דמעות, כה מלא שהוא
ממלא את ארבעת הימים.
אנא קראו לי בשמותיי האמיתיים,
כדי שאוכל לשמוע את כל זעקותיי ואת כל צחוקיי
בה בעת,
כדי שאוכל לראות ששמחתי וכאבי הם אחד.
אנא קראו לי בשמותיי האמיתיים,
כדי שאוכל להתעורר,
וכדי שהדלת ללבי תוכל להישאר פתוחה,
דלת החמלה.
'על ידי תרגול מדיטציה אנו מבססים אהבה, חמלה, שמחה והשתוות נפש כביתנו'
- שרון זלצברג
%20(1).png)
"כאשר עמדתי מלכת, חבר, שקעתי. כאשר נאבקתי, נסחפתי.
כך, חבר, על ידי כך שלא עצרתי ולא התאמצתי, חציתי את השיטפון."
הבודהה
נתראה שבוע הבא
ושוב מזכיר, אני כאן בשבילכם.ן,
אביב
052-6894955
שיעורי בית
1. תרגלו כל יום מדיטציה, בחרו בין נשימה לסריקת גוף.
2. בחרו פעולה יומיומית חדשה שאותה תעשו כל יום בקשיבות
3. תרגלו לפחות 3 פעמים ביום מדיטציית מ.א.ה (מפגש, איסוף, התרחבות)
4. זכרו לפגוש את החוויה, ולא לכבוש אותה