מפגש קודם  עסק בלזהות איך בדרכ אנחנו מגיבים לחוויה: שלושת הרעלים (ערפול, דחייה, האחזות)

הפעם אנחנו לומדים את הדרך המיטיבה והמיומנת להגיב לרגעים המורכבים בחיים והיא-

לפתח מערכת יחסים חדשה עם קושי -

לתת לדברים להיות כפי שהם כבר. 
​

חלק ראשון של הקורס התרכז בלשים לב לאן תשומת הלב נודדת, להיות ביותר מודעות למה עובר עלינו,

להשתמש במודעות הזו כדי לחזור להווה,

ולהשתמש בנשימה כרכב להחזיר את תשומת הלב למה שבהכרח קורה כאן ועכשיו.

​

כך בנינו את היסודות לחלק השני של הקורס שעיקרו לפתח מערכת יחסים חדשה עם החוויה והחיים (על כל הספקטרום שלהם, אושר וכאב...)  

 

3 שאלות ינחו אותנו

​

מה הטעם הניחוח של לאפשר ולתת לדברים להיות (בניגוד להדיפה)? 

​

למה זה חשוב במניעת השנות דכאון? 

כי האופציה של דחייה מסוכנת (הלינק הראשון בשרשרת שמובילה להשנות דכאון)

כי אנחנו יותר מודעים להתחלה של השרשרת הדכאונית

כי זה מאפשר שינוי והפסקת השרשרת

מאפשר לנו הזמדנות לראות שזה אפשרי להיות עם הרגשות הקשים ועדיין להיות בסדר, שהרגשות חולפים מאליהם כשלא מנסים בכוח לחנוק אותם

​

איך אפשר לטפח ולהשתמש בזה?

לשים לב למה מושך את תשומת לבנו

לשים לב ליחס שלנו אל הדבר הזה

​

איזהו גיבור? הפוגש את יצרו 

אביב נוימן